1986 – שנת התארגנות מחודשת וחיפוש דרכים חדשות – חלק ב'

בפעם הראשונה בארץ ארגנו בית ספר קיץ. שילבנו בו קורס לראשי קבוצות ומחנה אימון לילדים מתחילים ולשחקנים ברמות שונות. המפעל התקיים במרכז הימי שבשדות ים בשבוע הראשון והאחרון של חופשת הקיץ.

השתתפו 42 שחקנים מ-10 מועדונים, 17 חניכים סיימו את קורס ראשי קבוצות ( בינהם שרלי דניאל, נימרוד לודמר, סיגלית מוזס, גדי מוזס ואפילו אשתי נלי ). שיא המשתתפים היה דווקא מבאר שבע הרחוקה – 17. עזרו לי אשר ריימונד, אשר ניהל את הפנימייה וגם השתתף בהרצאות ו-7 מדריכים. בין המדריכים הייתה אלופת צרפת אן מניאן. אן הגיעה- על חשבונה – במיוחד למפעל ספורטיבי שלנו ותרמה המון הן מבחינה ספורטיבית והן כאישה חמה עם גישה מיוחדת לילדים. מאמן נבחרת ישראל ויקטור יוסים התייצב לעזור מיד עם נחיתתו ארצה, רמי שניידמן ניצל את חופשתו מצבא ובא להדריך ילדים, גם שחקני נבחרת ישראל ברוריה סרויה וניסים דוק השקיעו את מלאו מרצם ונשמתם. כתבתי בדוח על הבית ספר : " גם לי הייתה חופשה יוצאת מן הכלל בעבודה עם צוות מדריכים שכזה וצוות מודרכים שכזה. קל לנהל מפעל עם עוזרים כאלה ולהדריך צמאים לדעת ולהתקדם.". ניתן לקרוא על בית ספר קיץ שלנו גם ב World badminton 1986 .

בפעילות הבינלאומית שוב בלטה La Plume D'or . זאת נערכה בעיר Linz שבאוסטריה.

על פי דיווחו של ויקטור יוסים: נבחרת ישראל החלה את הכנותיה כחצי שנה לפני התחרות וקיימה אימונים סדירים לפחות פעם בשבועיים. בהרכב נכללו שחקני מכבי אשדוד ברוריה סרויה, ראובן ואמיר מוזס וניסים דוק ושחקני מכבי ראשון לציון עליזה מוזס ויצחק סרויה. ויקטור יוסים מילא בתחרות זו 3 תפקידים – ראש המשלחת, מאמן ושחקן.

השתתפו 8 מדינות, אשר חולקו לשני בתים. ישראל הפסידה לבלגיה ושוויץ חלק 7:0, אך ניצחה את ספרד 4:3. עליזה,ראובן ואמיר מוזס הפסידו את משחקי יחידים שלהם. יצחק סרויה ניצח. שחקנים שלנו ניצחו את כל הזוגות – ראובן ואמיר בגברים, עליזה וברוריה בנשים וברוריה עם יצחק בזוגות מעורבים. בהמשך הנבחרת הפסידה לפורטוגל 7:0 ובמאבק על מקום 7 נפגשה שוב עם ספרד. גם הפעם אחים אמיר וראובן, ברוריה ויצחק ניצחו בזוגות, אך כל יתר המשחקים נסתיימו בהפסד,למרות שהשחקנים שלנו לא וויתרו בקלות. בדיווח על התחרות ב World badminton נכתב " ניסים דוק בקושי הייה מסוגל ללכת אחרי שהפסיד מערכה שלישית ארוכה" . במפגש כולו ספרד ניצחה הפעם 5:2 וברחה מהמקום האחרון. פולין ניצחה את התחרות, אחריה בלגיה ושוויץ. ויקטור הסביר את ההפסד במפגש השני נגד ספרד ע"י כושר גופני עדיף של הספרדים וחוסר ניסיון שלנו בתחרויות בינלאומיות.

לקראת השתתפותה של הנבחרת בלה פלום די אור היא קיימה שני מפגשים ידידותיים עם האוסטרים. משחק הראשון היה מול הנבחרת הלאומית של אוסטריה עלית. המשחק נערך מייד אחרי הטיסה ונסיעה ברכבת והסתיים בתוצאה 8:0 לאוסטרים. משחק השני היה בעיירה Vorchdorf ושם הנבחרת ניצחה את הקבוצה המקומית 4:0

ציינתי בכתבה הקודמת שויקטור יוסים השתתף ב- 1985 כאורח בבית ספר קיץ של איגוד האירופאי. כך נסללה הדרך והפעם הוזמן מאמן מהארץ להשתתף כמאמן מן המניין. בית ספר קיץ הוא רעיון של איש יקר מדנמרק טורסטן ברג , אשר נבחר ב- 1980 להיות חבר בועדת הפיתוח של איגוד הבדמינטון האירופאי, בהמשך הוא היה יו"ר הועדה ולבסוף יו"ר האיגוד כולו. טורסטן השקיע רבות במדינות שונות ותמיד תמך גם בישראל, הן פוליטית, הן חברית על ידי עצה ורעיון וכן על ידי תרומת ציוד. הוא ביקר בישראל ונתן כאן הרצאה. הוא לא רק יזם, הוא גם ארגן וניהל את בית הספר הראשון ב-1982 באוסטריה. ב-1986 ניהל את האירוע, אשר נערך בבאזל שבשוויץ, מרטין אנדרסן. בית ספר קיץ שילב בו זמנית סמינר מאמנים ומחנה אימון של הנוער הכישרוני ממדינות שונות. כל מדינה הייתה רשאית לשתף 2 מאמנים ו-4 שחקנים. מישראל הזמינו –על חשבונם- מאמן אחד ללא שחקנים- זאת הייתה מחווה מיוחדת כי לא היינו חברים באיגוד האירופאי. התקבלה החלטה שאני אקח חלק באירוע. באופן רשמי הייתי רשום כמאמן מטעם האיגוד העולמי.

המאמנים הבכירים ניהלו את האימונים על פי התוכנית שהוכנה מראש .הם פתחו את האימון, הסבירו והדגימו, המאמנים המשתתפים בסמינר – 3-4 לכל קבוצה של 4 שחקנים – תרגלו וניהלו את הפעילות עם השחקנים. לאחר מכן הבחירים קיימו דיון – סמינר משותף עם הזוטרים. רק לאחר מכן נמסרו לשחקנים הערות והמלצות. נוסף לכך, שמענו הרצאות וראינו חומר עזר וויזואלי.

עבורי הסמינר היה אירוע אדיר. הרי למדתי את סודות הבדמינטון למעשה באופן עצמאי.

שמעתי בהזדמנויות שונות הרצאות, השתתפתי בסמינרים שונים, קראתי, למדתי ממאמנת שלי, למדתי מהמון מאנשים שונים. אך זו הייתה פעם היחידה בחיים שלמדתי בבית ספר לבדמינטון של ממש, קצר לצערי, אך מקצועי ביותר – ממאמני צמרת אירופאית ממש. היינו ביחד, דיברנו בלי סוף ולמדנו גם אחד מהשני. שבוע בלבד, אך איזה שבוע!

שבוע זה היה גם גדוש חוויות נוספות. אתן רק כמה דוגמאות .

אני מגיע למקום, עושה את המנהלה הרגילה, בסוף שואלים אותי אם אני יודע איך להגיע לאולם הספורט. אני אומר- לא. מתחילים להסביר לי ופתאום, פונים לאישה העוברת: " ידביגה! את הולכת לאולם?" היא עונה בחיוב, אז שואלים אותה האם היא מוכנה לקחת אותי איתה. היא מסכימה. עד כאן הכול טבעי לחלוטין. אנו מתחילים ללכת ומסתבר שזו ידביגה סלבסקה, נשיאת איגוד הבדמינטון של פולין. להזכירכם – אנחנו בשנת 1986, מדינות של הבלוק הקומוניסטי לא מקיימות יחסים עם ישראל. אסור להם להיות במגע כלשהוא עם ישראלים. אני מתכונן לתגובה שלילית כאשר ידביגה תבין שאני מישראל, הרי חוץ מהכול, היא לא לבד, היא מוקפת שחקנים ומאמנים. אך מה הפלא! היא מקבלת את הידיעה על כך שאני ישראלי לא רק בשלוות נפש, אלא אף בפנים מאירות ובנחמדות. בין רגע אנו הופכים לידידים ונשארים כאלה עד סוף חייה הטרגי שלה. כעבור שנים, כאשר נפגשנו שוב באחת מהתחרויות, היא סיפרה לי, שלרוע מזלה היא הייתה בצרנוביל בזמן האסון בקור האטומי שם, וחלתה בסרטן בעקבות הקרינה שקיבלה. כעבור מספר שנים היא נפטרה.

השתתפו באירוע מאמנים מ-28 מדינות, אך יצא איכשהו שאני וסמיון רוזין התחברנו דווקא עם פולנים, בולגרים וצכים. יתכן והסיבה לכך הייתה תלות , שנציגי מדינות אלה פיתחו בנו. הפולנים ( פרט לידביגה ), הצכים והבולגרים לא שלטו באנגלית, אך הם הבינו רוסית ואנחנו מהר מאד הפכנו למתורגמנים שלהם – מאנגלית לרוסית וחזרה. למעשה, המגע שלהם עם המארגנים והמשתתפים האחרים היה דרכינו. האחרים לא הבינו איך הישראלי והגרמני מסתדרים גם בינם לבין עצמם וגם עם החבורה הזאת ולא באנגלית. רק כאשר נודע להם, ששפת האם שלי ושל סמיון היא רוסית ובבלוק הקומוניסטי לומדים רוסית בבית ספר, הכול התבהר.

לבסוף, הפגישה עם סמיון רוזין. הכרתי אותו באחת התחרויות בדמינטון בברית המועצות עוד כאשר שנינו גרנו שם. סמיון היה 3 פעמים ברציפות אלוף ברית המועצות ביחידים. הוא לא גבוה וקצת שמנמן, אך "עשה קציצות" מהשחקנים הסובייטיים שעלו עליו בהרבה בנתונים הגופניים שלהם. זאת בזכות חוכמת משחק וטכניקה מעולה. הוא יהודי שגדל בבירת באלו רוסיה מינסק, עזב את ברית המועצות מספר שנים אחריי ואני אף לא ידעתי על כך. סמיון נסע לארצות הברית, קיבל אזרחות אמריקאית, אך לא אהב לגור שם ועבר לגרמניה. עכשיו סמיון גר בלוקסמבורג. בהמשך הוא היה מאמן נבחרת ישראל ואז אמרנו עליו כך: יהודי, יליד רוסיה, נשוי לקוריאנית, אזרח אמריקאי, גר בגרמניה ומאמן את נבחרת ישראל ( ובמקצועו מנצח אופרה ). לבאזל סמיון הגיע מגרמניה. הלכתי במסדרון ופתאום ראיתי אותו הולך מולי. שנינו פתחנו עיניים גדולות מההפתעה ונפלנו לזרועות זה של זה.

בהמשך פרק שלם בהיסטוריה של בדמינטון ישראלי קשור בשמו של סמיון רוזין, פרק שעוד ייכתב. ברגע זה אני רק רוצה לציין שצירופי מקרים בחיים הם מדהימים: בימים אלה שאני כותב עליו, ממש לפני יומיים, פגשתי בתחרות באזור אחד מהמשתתפים, אלוף ישראל לשעבר. בשיחתינו נזכר השחקן בסמיון ואמר שהוא היה מאמן גדול יותר מכול אלה שאימנו אי פעם בארץ ולו סמיון היה ממשיך כאן הוא עצמו היה מתאמן ורץ בשבילו עד היום הזה( אני לא מזכיר את שמו רק בגלל שלא שאלתי את רשותו לצטט אותו ).

בחירות יוסף גפן ביקש לא להציג את מועמדותו בבחירות להנהלת האגודה הישראלית לבדמינטון. הוא לא פרש מפעילות, הוא רק ביקש להעביר את תפקיד הנשיא למישהו אחר. הבחירות התקיימו בזמן, בשתי ישיבות. גם כאן נקבע תקדים – נבחרו שני נשיאים ברוטציה – אני וויקטור. נקבע שאני אכהן שנה ובתום שנה התפקיד יעבור לויקטור. כעבור שנה, כאשר הגיע זמן להתחלף ויקטור ביקש ממני להמשיך. הוא נימק את בקשתו בכך שהוא ראה שאני מנהל את האגודה בצורה דמוקרטית ולכן אין צורך בחילופים.

אשר ריימונד נבחר להמשיך את תפקידו כמזכיר וגם בתפקיד הגזבר המשיך בן ציון דוד.

נקבע ועד הפועל,שהוא מורכב מנציג מכל מועדון. בית דין עליון – דבורה גפן, עדנה קנולר מיוקנעם ודני דניאל מזיכרון יעקב.

 

ידיעון – בשנים הראשונות של האגודה גף גפן הוציא ידיעון לחברים. החלטנו לחדשו במתכונת רחבה יותר ולחלק אותו לכל שחקן הרשום באגודה. עריכת הידיעון לקחה על עצמה בהתנדבות מזכירתי ( בעבודה ) שרה כוכבי. לחברי מערכת נבחרו אשר ריימונד, אילן רום, ויקטור יוסים וגרי רזניק.

ידיעון הראשון יצא באוקטובר 1986 והשני – בדצמבר 1986.

במאמר "לאן פנינו" מתוארים היעדים שלנו ל 4 שנים קדימה. היעדים, ניתן לציין, נשארו אקטואליים עד היום הזה.

הראשון – הרחבת מעגל השחקנים – להגיע ב 4 שנים ל 50 מועדונים ו- 2000 שחקנים פעילים ( מספר הרשומים באגודה הייה אז 211 שחקנים מ 12 מועדונים. הגדול הייה הפועל טבעון – 60 )!

יעד השני – השתתפות במשחקים אולימפיים 1992.

יעד השלישי – החדרת 2-3 שחקנים לדירוג העולמי. רק משימה זו השגה בהמשך.

התקבלו כמה החלטות עקרוניות חשובות כגון – לקיים תחרויות ארציות על פי תקנונים קבועים ( אכן נכתבו ) ותקציב מוגדר מראש. הוחלט שעונת תחרויות תהיה קבועה מ-1.9 עד 31.5 ובפגרת קיץ התקיימו קורסי הדרכה, מחנות קיץ ובית ספר קיץ.

הוחלט לקיים 3 נבחרות – לאומית, נוער ועתודה

כבר בהוצאה מס.2 ניתן למצאו את כתבתו של יוסף גפן על עשור של האגודה 1976-86. ניתן לקרוא את הכתבה על היסטוריה של בדמינטון בארץ בחומר המצורף לכתבה זו.

 

התקבלו מספר החלטות מנהליות – דוגמאות:

על שחקני ליגות ונבחרות להיות בעלי כרטיס שחקן

על שחקן שיוצא לתחרות בחו"ל חלים דמי כיס ועליו לקחת איתו לפחות 100 שקל במטבע זר.

יש להוציא קובץ תקנונים, יש לפרסם לוח תחרויות שנתי, יש לקבוע ועדה מארגנת לכל תחרות ארצית.

יש לשלוח מכתבים לארגוני בדמינטון בחו"ל באמצאות האגודה או בידיעתה

נעשתה חלוקת תפקידים בין חברי ההנהלה – התקבלה הצעה של ויקטור לחלוקת עבודה וסמכויות בין 14 אנשים ( חברי ההנהלה ופעילים נוספים ).

ויקטור, כאחראי על אימון כתב תוכנית לשיפור רמת שחקני בדמינטון בישראל. התוכנית בחלקה עדיין רלוונטית. יש בה דגש על ילדים ובמיוחד בנות – הקמת נבחרת ילדים עד 14, בנוסף לנבחרת נוער, ארגון ליגות לילדים ואף ספריה מקצועית ובניית מרכז בדמינטון בישראל.

נקבע שסגל נבחרת ישראל יכלול 16 שחקנים.

יש לציין שעם הרחבת מעגל הפעילים עדיין היה הכרח בשיתוף אותם אנשים בתחומים שונים. למשל סגן נשיא היה גם מאמן נבחרת ישראל והנשיא היה גם מאמן נבחרת נוער.