1988 – תחילת עידן ההתאחדות לספורט (חלק א')

כאמור בכתבה הקודמת בסוף 1987 הוחלט לקבל את ענף הבדמינטון כחבר בהתאחדות לספורט בישראל.

מעבר לכך שבדמינטון במעבר זה קיבל הכרה מעשית כענף ספורט שווה זכויות ( לא להגזים: שוויון זכויות בספורט ישראלי גם במאה ה-21 הוא רק מילה יפה ), הענף התחיל התמסדות מחודשת וברמה יותר מבוקרת ומסודרת.

בהתאחדות לספורט דאז ענפי ספורט נוהלו ע"י ועדות ענפיות והנהלת ההתאחדות הייתה אירגון גג לחבריה. מציעים לי להיות יו"ר הועדה. מן הסתם זה טבעי – הרי אני יו"ר האגודה היוצאת, אשר דחף את הענף לתוך ההתאחדות. אך באותם הימים אני חשבתי שתפקידו העיקרי של יושב ראש הועדה בהתאחדות הוא להיות בקשר הדוק עם ההנהלה והפוליטיקאים על מנת לגייס לענף יותר משאבים.

חשבתי שמאמץ כזה דורש השקעת זמן גדולה בבקרים ובימי חול. בדמינטון הוא אחת האהבות הגדולות של חיי, אשר הגדשתי לה המון מזמני הפנוי, אבל זמן פנוי היה לי רק בשבתות, חופשות וחלק מערבים, זאת מכיוון שהתפרנסתי מעיסוק באהבה אחרת שלי – רפואה.

החלטתי שיהיה עדיף לענף שלנו שיו"ר יהיה מישהו שיש לו זמן בבקרים והוא גם מעורב בפוליטיקה של הספורט בארץ. מסיבה זאת ויתרתי על התפקיד. אגב, גם בשנים הבאות תמיד ראו בי מועמד להיות יושב ראש ולא הסכמתי עד ימי כתיבת שורות אלה ( גימלאי יכול לתמרן את זמנו טוב יותר ).

כך נבחר לתפקיד תעשיין שמואל אבנון ז"ל. שמואל היה אדם נחמד, אך, לצערי לא השאיר חותם כלשהו על הענף. הוא כיהן תקופה קצרה ובקדנציה הבאה הפוליטיקה המכוערת באה לידי ביטוי. הועדות נקבעו על פי יחסי כוחות בין האגודות הפועלות בענף. "הפועל" בזמנים ההם "שלטה", אך בין המרכזים היו הסכמים ששמרו על פרופורציה בין "מכבי" ו"הפועל" בנוגע לכמות יו"ר ועדות מכל צד. למרות שהרוב בענף היה של הפועל, מרכז הפועל החליט לתמוך במינויו של איש מכבי ליו"ר ועדת בדמינטון.

כך הגיע לתפקיד כנציג מכבי גזבר עיריית אשדוד מר טרודלר . הסתבר במהרה שבדמינטון מעניין אותו כמו כמות השלג שירד בקנדה באותה שנה, אך לשמור על אינטרסים הוא ידע, לא על אינטרסים של התפתחות הענף, אלא על אינטרסים אישיים של מקורביו.

כל ישיבות ההנהלה הוסבו לנושא אחד – מאמן נבחרת ישראל. לאור הניסיון של עבודה עם סמיון רוזין היה רצון למנות אותו לתפקיד מאמן נבחרת ישראל. כוחות, שרצו להשאיר בתפקידו את המאמן הקודם, לחצו על מר. טרודלר ובצורה לא יפה. הוא לא התעמק בסוגיה וראה את תפקידו העיקרי בטירפודו של המהלך – לא להביא כסף לענף, לא לפתח משהו – רק לטרפד את מינוי רוזין ולהשאיר את איש מכבי בתפקיד.

החישובים האישיים היו תמיד זרים לי. אני הייתי ונשארתי אדם נאיבי שרוצה את הטוב לעניין, להתקדמות, לכולם יותר מאשר לפרט. כאשר ב-1981 בהיותי מאמן נבחרת חלק מהשחקנים אירגן נגדי מרד, נפגעתי ופרשתי. בהמשך לא ביקשתי לעצמי את התפקיד בחזרה, תמיד ניסיתי לשתף בעשייה את אלה שמסוגלים לעשות דברים לא פחות טוב ממני. ראיתי בסמיון רוזין מאמן בחסד עליון, אשר עולה עלי ועל מאמנים אחרים בארץ באותה תקופה בכמה רמות. ראיתי איך הוא הקפיץ את רמת השחקנים שאני ואחרים בארץ גידלנו לרמות גבוהות בהרבה. רק התקדמות השחקנים עמדה לנגד עיני. לא היה לי שום דבר נגד המאמן הקודם, ראיתי בהחלפה התקדמות. חשבתי שאנחנו, הכוחות המקומיים, עשינו מה שיכולנו ויש לנצל את ההזדמנות ולהעביר את השחקנים לידיים מקצועיות יותר.

דרכינו בהתאחדות לספורט הייתה הרבה יותר מוצלחת בנוגע לתפקיד משמעותי אחר בועדה – המזכיר ( מנכ"ל בהמשך ). אנשי ההתאחדות הציעו לנו את עובד הארגון, שהיה אחראי על רישום שחקנים בכל הענפים. אמרו לנו "הוא בעל יכולת, אתם תהנו ממנו". כך הכרנו את מוטי שנקר, אדם שהשאיר חותם משמעותי ביותר על הענף והתפתחותו בארץ ב-20 שנים הבאות. אני מילאתי את התפקיד של יושב ראש ועדה מקצועית ולמעשה ניהלתי את כל החלק המקצועי. שנים עבדנו עם מוטי יד ביד וקידמנו דברים רבים. לצערי, כעבור כמעט עשור שנים של עבודה משותפת ופוריה עבר בינינו חתול שחור.

אך יחסים אישיים לחוד והעובדות לחוד – אם יכתב פעם ספר זהב של פעילי בדמינטון בארץ חובה לרשום שם את שמו של מוטי שנקר!

הוא התאהב במשחק ובאנשים ( כך תמיד אמר ) ועבד מכל הלב, השקיע אנרגיה עצומה וידע אירגוני רב. אני חושב שמוטי הוא האדם הראשון שקידם את הבדמינטון המון מבלי שהחזיק אף פעם את המחבט ביד.

הידיעון שלנו עם, הכניסה להתאחדות לספורט, שינה את פניו . מזכירתי בעבודה שרה כוכבי סיימה לעמול עליו ומנגנון של ההתאחדות לקח את המלאכה על עצמו. לצערי לא כל החוברות נשמרו אצלי והדבר יקשה עלי בכתיבה על שנים הבאות. מטבע הדברים רוב החומר על תחרויות ופעילויות נמסר ו – אני מקווה – נשמר בהתאחדות לספורט ולא אצלי. מובן שעובדה זאת תקשה עלי עוד יותר.

ליגות – לאומית ארצית נוער וליגה אישית

בליגה לאומית 88-89 פרדס-חנה הופיעה עם שתי קבוצות, כאשר מיבר בן ארי משחקת בראשונה ואירית בן שושן בשניה, דני שניידמן מצטרף לאחיו רמי לקבוצה א', גם מני גרשון שיחק –לראשונה – בליגה הלאומית. האחים רז וגדי יגר הופיעו יחד בקבוצה ב'. שירלי דניאל שיחקה יחד עם אביה דני באשקלון, אלי ריימונד כבר הוביל את קבוצת ב' של אשדוד. בליגה הארצית מופיעה הפועל צפת – עוד פרי יוזמתו של אילן רום.

המסקרנת, כמובן, היא ליגת הנוער בשנתה הראשונה. עדיין יש מעט בנות, לכן קבוצות מורכבות מ-4 בנים עד גיל 14, כאשר לבנות מותר להשלב בהרכב בנים. ענת סלדקי לא רק משתלבת, אלא אף משחקת מחבט ראשון- שני בקבוצתה הפועל טבעון.

משתתפות 8 קבוצות – הפועל פרדס-חנה א מיוצגת ע"י מני גרשון, אוהד אבידן, שמעון אוחנה, אמיר ווינר, ליאור סעדיה ויובל קגנוביץ וקבוצה-ב בה משחקים 3 אחים למשפחת יעקב. הפועל טבעון א – לירן איילון, דוד דינס, רני קצביץ ו- ב – דור קסל, ענת סלדקי, עודד בר, נדב אבידור, מכבי אשדוד – אורן סרויה, יוני עזרן, עמי אבוקסיס, מאיר חכמון, הפועל חצור – גבע הוכמן, ניר שדה, אביב שדה, יאיר קויפמן, קינן אוחיון, מכבי ראשון לציון – טל זולברג, יריב דוד, דורי וורמן, יעקב שילן, גלעד סילבסטר ואשקלון – ערן טויטו, צביקה כהן, אסף שמואלי, רוויטל דניאל. ניתן בקלות לזהות את השמות שיככבו בעתיד.

הפועל פרדס-חנה א מנצחת את כולם וזוכה בתואר אלופת ליגת הנוער הראשונה.

גם ליגה אישית יצאה לדרך לראשונה.המצאתי את הליגה האישית בגלל הצורך לאפשר לשחקנים להתחרות יותר, להתנסות יותר בקרבות צמודים. הניסיון התחרותי היה חסר מאד לשחקנינו.

הכוונה בשנת ניסיון זאת הייתה לשתף 16 גברים, אשר חולקו ל-3 רמות ו-4 נשים.

הליגה זכתה לפופולריות כבר מההתחלה ומהר מאד הופעל לחץ להרחיב אותה. הרי רוב השחקנים הצעירים לא היו רשאים להשתתף, כי לא היו בין ה-16 הראשונים בדירוג בוגרים. בעקבות הלחץ המעוניינים הופעלה ממחזור השלישי רמה ד.

המסקנה הראשונה משנת הניסיון הייתה שצריך לפתוח את הליגה לכל המעוניין.

המסקנה השניה הייתה שחלוקה לבתים של 4 או 6 איננה מוצלחת ולכן כדאי לחלק את השחקנים לרמות של 8 בכל אחת.

כאמור בשנה זו היה בית של 4 ברמה א. אחרי כל סיבוב האחרון בבית ירד לרמה נמוכה יותר והראשון משם תפס את מקומו.

לצערי, נשמר אצלי דיווח מלא רק על 3 מחזורים בליגה זו.

במחזור הראשון ברמה א' משחקים אמיר מוזס,ראובן מוזס, רמי שניידמן, ויקטור יוסים. הם מסיימים את הסיבוב הראשון לפי סדר זה. השלושה הראשונים ממשיכים גם לסיבוב השני. הפעם ראובן ואמיר מתחלפים במקומות. מנשה מיכאלי שעלה מרמה ב' יורד לשם בחזרה. גם במחזור השלישי גדי מוזס שעלה לרמה זו יורד חזרה. הוא מצליח לתת קרב רק לראובן. בין השלישיה הראשונה מתפתחים משחקים מרתקים.

רמי שניידמן מנצח את אמיר מוזס במערכה ראשונה על 11, מוביל בבטחה 14:8 בשניה, אך מרפה במקצת. אמיר מייד מנצל זאת ע"י משחק מחושב ומדוייק ומשווה 14:14, אך רמי מתאושש, לוקח את היוזמה ומנצח 17:14. בהמשך הוא מפסיד לראובן, אשר מפסיד לאמיר. כך לכולם יש אותו מספר ניצחונות, גם יחס מערכות זהה. סופרים את הנקודות " הקטנות" וכאן רמי משלם את מחיר הריפיון במשחק עם אמיר. ראובן ראשון, אמיר שני, רמי שלישי.

לא מעט משחקים צמודים נערכו גם ברמות האחרות וזה הוכיח שהמטרה של ליגה האישית הושגה.

ברמות ב' וג' בכל בית 6 שחקנים ויורדים- עולים 2.

בבית ב' מנשה מיכאלי, גדי מוזס, בועז קוק ונימרוד לודמר, ליאור דניאל ויונה דוקלסקי.

ברמה ג' – ארז רביד, מיכאל שניידמן, גדי יגר,דני דניאל, אשחר הוכמן ושרון כהן.

בנשים – בסיבוב ראשון הסדר הוא – סיגלית מוזס, שירלי דניאל, עליזה מוזס וקורין אלקיים. במחזור השני הסדר נשמר פרט לעליזה שלא השתתפה בעקבות הפציעה.

בסה"כ התקימו 7 מחזורים חודשיים. השתתפו 27 שחקנים ( במחזור האחרון – 20 ). לא החסירו באף מחזור – אמיר וגדי מוזס, רמי שניידמן, מנשה מיכאלי, ארז רביד, עוד 9 החסירו רק במחזור אחד.

רק אמיר מוזס לא עזב את הרמה הראשונה לאורך כל התחרות. הוא גם הוכרז כמנצח של הליגה האישית הראשונה. ראובן – שני, רמי – שלישי. הראשון בין הצעירים בני 13-14 – אלי ריימונד ( מקום 12 ), אשחר הוכמן ( 13 ), דני שניידמן ( 14 ), מני גרשון ( 17 ).

ראובן מוזס ורמי שניידמן נפלו לרמה ב' רק פעם אחת. ויקטור יוסים שירד מרמה א' לב' במחזור ראשון לא הצליח לחזור לשם. כן הופיעו שם חוץ מהשלישה המובילה גדי מוזס ומנשה מיכאלי.